תהליך ההצטרפות

אף לא אחד מהמרואיינים השתמש במלה “המרה” כדי לתאר את תהליך ההצטרפות לבני ברוך. סיפור המעשה שלהם מבהיר שההצטרפות כתלמיד בבני ברוך שונה מהצטרפות לדת. עבור מרטי, “זה לא דבר דתי, …ואין שום דבר שצריך להאמין בו. אין בזה דבר מיסטי. אין דבר המכריח אותך ‘אתה חייב להאמין שזה כך וכך…’, זה היה משהו שונה לחלוטין”.

אלי, שיש לו עמדת הנהגה חשובה בתנועה, מסביר שבבני ברוך רוב התלמידים מתפללים “רק בשבת, לא בסיס יומי. ורק אלה החפצים בכך. ישנה הזדמנות או אפשרות לעשות זאת. רוב האנשים לא עושים זאת. השתתפות בשיעור בוקר נחשבת בפני עצמה כצורה מסוימת של תפילה.”

חלק אינטגרלי מהנרטיב המשותף של התלמידים הינו שנקודת הפתיחה שהובילה בסופו של דבר להצטרפותם לבני ברוך הייתה הרגשת ריקנות בחלק האחר והמצליח של חייהם. למרטי הייתה משרה טובה בהנהלת חשבונות באוסטרליה: “העבודה הייתה תמיד טובה, החיים תמיד היו טובים, אבל תמיד היה משהו לא בסדר. זה פשוט לא מילא אותי… ‘למה אנחנו חיים? מה הטעם בכל החיים האלה?'”

משה היה צלם מצליח, עם עבודות מוצגות במוזיאון, אך “בכל החיים ה”לכאורה טובים”, הרגשתי שהם ריקניים.” כשמוזיאון במוסקבה הציג את עבודותיו, “הייתי אמור להרגיש את כל הכבוד וההערכה, הייתי אמור ליהנות מזה. לא הרגשתי כך והתחלתי לשאול את עצמי ‘למה?'”

במקרים מסוימים היה אירוע כלשהו שהעיד על חלל רוחני. לדפנה זה היה כאשר “אחותי הקטנה נעלמה במקסיקו, והיא לא נמצאה עד היום, וכמובן שאנחנו ממשיכים לחפש”. בעקבות האירוע הטרגי הזה, “הבנתי שאני לא באמת שולטת על חיי.”

לאחר שניסחו את השאלה על משמעות החיים, התלמידים לעתיד של בני ברוך הפכו ל”מחפשים רוחניים”. כיצד הם מצאו את התנועה? הדרך הרגילה להצטרפות , באמצעות משפחה או חברים, גם היא קיימת. יש שנישאו לתלמיד. מספר מפתיע של תלמידים, לעומת זאת, מצאו את בני ברוך באמצעות האינטרנט או הטלוויזיה, לפני שפגשו תלמיד בפועל. מרטי מצא ספר על קבלה בחנות ספרים. הוא עזב אותו כי חשב שהוא על דת, אך “אז עשיתי חיפוש קטן בגוגל על קבלה ומצאתי את האתר של בני ברוך”. הוא הוריד חומר, קרא במשך שבועות, ואז “שלחתי מייל לבני ברוך עם שאלה ‘כיצד אני יכול ללמוד? יש לכם קבוצה? אני באוסטרליה’, והם ענו לי שישנם מספר אנשים כמוני באוסטרליה”. משה קיבל מידע מאוד כללי על קבלה מהוריו “ויצאתי לחפש באינטרנט… והאתר הראשון שמצאתי – כאילו שחיפשתי את ספר הזהר כדבר הראשון – האתר הראשון היה של בני ברוך.”

בשלב מסויי משה החליט “להפיץ” (מילה טיפוסית בשימוש בבני ברוך) את לימודי התנועה באיטליה. במקום לנסוע ברחבי איטליה, הוא בנה אתר אינטרנט באיטלקית “ופורום שבו אנשים יכלו לשאול שאלות, ואני עניתי להם. תרגמתי הרבה חומר – טקסט מקור. והעליתי את זה לאתר…ובצורה כזו הקבוצה האיטלקית גדלה בצורה מעריכית.” רק לאחר שכמות משמעותית של איטלקים החלו לבוא באינטראקציה עם האתר באופן שיטתי, אורגנו כנסים, כשהתחלנו עם 30 תלמידים והגענו לשיא של 250 ב-2009.

מרטי סיפר לי סיפור דומה לגבי תורכיה. הוא תורכי שלמד לתואר שני באוסטרליה, ונשאר שם לעבוד בחברה לפשיטות רגל. שם הוא נהיה מעורב עם בני ברוך, ובשלב מסוים הרגיש צורך להפיץ את הלימוד בתורכיה. בעוד שבתנועות אחרות המשמעות של זה היתה לחזור לתורכיה, מרטי למעשה עבר ב-2006 לישראל, ועם המשאבים והכישורים הטכנולוגים של בני ברוך, הוא בנה אתר אינטרנט עשיר בתורכית על חכמת הקבלה. במקום להשקיע זמן בלבקר חברים ומכרים בתורכיה, מרטי “רק בניתי אתר בתורכית, ותרגמנו מאמרים, …ככל שיכלנו”.

לבסוף, התוצאות שהושגו הן כאלה, “שאם אתה כותב ‘קבלה’ בגוגל בתורכית, האתר שלנו יופיע ראשון.” מארטי מתעקש “אנחנו לא משלמים לגוגל AdWords”, התוכנה של גוגל שנועדה לקדם אתרים בתוצאות החיפוש תמורת תשלום. הסיבה שהאתר בתורכית של בני ברוך מופיע ראשון בחיפוש בגוגל היא פשוט “כי האתר הינו העשיר ביותר בנושא”. לאחר מכן מרטי החליט להשלים את האתר עם תכניות טלוויזיה בתורכית. גם הפעם, הוא לא נסע לשם כך לתורכיה. התוכניות מופקות באולפן טלוויזיה כאן [בפתח תקווה]” ומשודרות בתפוצה רחבה דרך האינטרנט. כמו שקרה באיטליה, רק אחרי שהשיעורים של בני ברוך הופצו באמצעות האינטרנט והטלוויזיה, נערכו כנסים בתורכיה, עם כ-50 משתתפים כל שנה.

Close Menu