בני ברוך והגלובליזציה של הקבלה

בני ברוך הינה התנועה הדתית החדשה הישראלית המצליחה ביותר, עם כ- 50,000 בני אדם המשתתפים במפגשיה בישראל, וכ- 150,000 ברחבי העולם. התנועה הינה חלק מהזרם הידוע כ “קבלת אשלג”, הכולל למעלה מ-20 תנועות הטוענות להמשך דרכו של המקובל הבולט של המאה עשרים, הרב יהודה אשלג. מיכאל לייטמן, תלמידו הבולט של בנו של יהודה אשלג, ברוך, הקים את בני-ברוך ב 1991. התנועה מציעה גישה מעשית לקבלה, פותחת את הלימודים בפני תלמידים שאינם יהודים, ומציגה את הקבלה כחלק מחכמה אוניברסלית ולא כחלק מדת מסוימת. הגישה של בני-ברוך לחכמת הקבלה זכתה למחאות בישראל מצד יהודים חרדים, הרואים בחכמת הקבלה צורה מיסטית של היהדות שיש ללמד ליהודים בלבד, מצד מספר אנשי אקדמיה המבקרים את פירושו של לייטמן לטקסטים הקבליים כנוגדים את המחקר הרווח, ומצד תנועות אנטי-כתות מקומיות. מאמר זה מתבסס על תצפית משתתפת ועל ראיונות של חברי בני-ברוך במדינות שונות. המאמר בוחן את החיים בבני-ברוך ואת תהליכי ההשתייכות לתנועה, בניסיון להסביר כיצד מה שהיה ב-1981 חבורה זעירה של עשרה תלמידים של הרב ברוך אשלג, הצליח להפוך בתוך זמן קצר יחסית לתנועה גלובלית עם עשרות אלפי תומכים.

עם כ- 50,000 משתתפים במפגשיה בישראל, וכ-150,000 ברחבי העולם, תנועת בני-ברוך נחשבת “ללא ספק התנועה הדתית החדשה המצליחה ביותר בישראל”, למרות, שלמען הדיוק, היא אינה מחשיבה את עצמה כתנועה דתית (פרסיקו, 2014:43). זוהי התנועה הישראלית עם הנוכחות הגבוהה ביותר בחו”ל, עם מפגשי קבוצה קבועים במספר ארצות מיפן ועד ברזיל. יחד עם זאת, תנועת בני ברוך עדיין לא נלמדה, למעט מספר מאמרים של חוקרים ישראלים (לדוגמה בן-טל 2010, מאיר 2007 א’, מאיר 2007 ב’, פרסיקו 2014). במאמר זה, לאחר סקירה קצרה של בני ברוך במסגרת תחייתה של חכמת הקבלה במאה העשרים בישראל, ותיאור תורות הליבה שלה, אסקור את חווית החברים (שבבני-ברוך מעדיפים לקרוא להם “תלמידים”) במספר ארצות, ואת תהליכי ההשתייכות השונים שלהם מתוך מאמץ להסביר כיצד הגיעה התנועה להצלחה בינלאומית תוך פרק זמן קצר יחסית, ומה הופך אותה לאטרקטיבית במסגרת קטגוריות שונות של תלמידים פוטנציאלים. תנועת בני ברוך אף זכתה לביקורת מסוימת מהתקשורת בישראל, והמאמר ינסה להבהיר את הסיבות להתנגדות ולמחלוקת.

Close Menu