חלק מקהילה

“סיפורים משותפים” הינם חלק חשוב מהחוויה האנושית. לימוד קהילה מראה, כדברי הסוציולוג ארתור פרנק (2010: 4), על “סוציונראטולוגיה”, הבוחנת “את תחושת העצמי שהסיפורים מעניקים, היחסים שנבנו סביב סיפורים משותפים ותחושת המטרה שהסיפורים מציעים ומציבים.”

הסוציולוגים הכירו זה מכבר בכך שבסופו של דבר לחלוטין אי אפשר להבחין בין חוויה רוחנית לבין איל שתופשים אותה. למעשה, על פי דבריו של קורטני בנדר (2007: 206), “נרטיבים שנקבעו על ידי הקהילה … מעצבים חוויות דתיות”. במקום לרדוף אחר חוויה “אמתית” חמקמקה כביכול לפני הנרטיב החברתי שלה, קהילה נחקרת טוב יותר על ידי הכרה מפוכחת שחוויות ונרטיבים הם לעתים קרובות לא ניתנים להתרה.

הכרה זו אינה אומרת כי שיטות איכותיות וראיונות אינם מציעים פרספקטיבה תקפה של חיי קהילה רוחנית. אלא להיפך, הדבר נעשה על ידי ההכרה בטבעם של מבנים קהילתיים שסיפוריהם המשותפים נהיו בעלי משמעות ייחודית. רוב התלמידים של בני ברוך שראיינתי הינם משתתפים קבועים בשיעורי הלילה ובפעילויות היומיום של הקבוצה ומכירים זה את זה. הם מכירים את הנרטיבים של כל אחד מהם ונהנים מהם, וחילופי הסיפורים המתמשכים ההדדיים והמתרחבים הללו, הם שהופכים את סיפוריהם למרכזיים להבנת הקהילה.

מי מצטרף לבני ברוך?
רבים מהאנשים שראיינתי הגיעו מרקע חילוני. מספר לא מבוטל של אלה שתיארו את הרקע שלהם כ”יהודים” היו למעשה יהודים חילונים טיפוסיים. ניצה באה ממשפחה יהודית, אך “מעולם לא הרגשתי כל קשר ליהדות. הרגשתי קשר לכל דבר מלבד ליהדות”. אחרים היו נוצרים לפי הגדרה בלבד. מרטי, שהתחיל עם בני ברוך בתורכיה, מגדיר את עצמו “מוסלמי חילוני.” “הרקע המשפחתי שלי הוא מוסלמי. אנחנו משפחה מסורתית. אנחנו שומרים על המסורת שלנו. אבל במונחים של ‘דתיים דתיים’ – לא.”

חלק מהמרואיינים, לעומת זאת, גדלו במשפחות יהודיות דתיות. אורן, נכדו של רב שהגיע לישראל מתימן, “נולד למשפחה דתית.,…גדל במושב, ולמד בישיבה כמו אבי ואחיי.” יהודית “הפכה להיות דתייה מאוד לפני גיל 16 או 17.” תופעות אלה, מצד שני, אינן נראות כאופייניות.
קבוצה גדולה ממרחב המדגם שלי כללה “מחפשים”, שחוו מספר אלטרנטיבות דתיות לפני שהצטרפו לבני ברוך. כשעבד באוסטרליה, מרטי “מצא את עצמו מסתובב בחנויות ספרים ומחפש ספרים רוחניים. תרגלתי כמה מדיטציות בודהיסטיות. הלכתי אפילו להקשיב לדלאי לאמה.”

ניצה “ניסתה הכל … בודהיזם, סופיזם, שמאניזם”. אורן, אף שגדל בסביבה דתית, “כמו כל הישראלים, נסעתי למזרח הרחוק” – התייחסות להרגל שנעשה נפוץ בקרב צעירים ישראלים בשנות השבעים והשמונים, לנסוע לכמה שנים להודו לחפש חוויות תרבותיות ורוחניות. משה, שחי באיטליה והחל שם את הפעילות המאורגנת הראשונה של בני ברוך,” חש ש”הדת הנוצרית מאוד מושכת, יפה מאוד”. ג’אנט הייתה בחילופי סטודנטים בסולט לייק סיטי, שם שהתה עם משפחת מורמונית והחליטה להפוך למורמונית. מאחר שהייתה קטינה, היא נזקקה לאישור הוריה על מנת להיטבל. היא כתבה לישראל, וכתוצאה מכך אביה “הגיע ליוטה. ולקח אותי”. הוא אמר לה כי “לפני שאת הולכת לאזורים אחרים, עלייך להכיר את הדת שלך”, ושלח אותה לישיבה בירושלים.

Close Menu