עבודה, משפחה וחברים

להפוך לתלמיד בבני ברוך זוהי חוויה שמשנה את החיים. שיעורי לילה נערכים מידי יום. אפילו עקרות בית סיפרו לי שהן מאזינות בכל יום לשיעור מוקלט בן 3 שעות, כשהן מבצעות את עבודות הבית, והן מקדישות מספר שעות נוספות לפעילויות שונות בשם הארגון. ג’ודית, למרות שהיא אשת מקצוע עסוקה, מעריכה שהיא מקדישה כ 24-25 שעות שבועיות בבני ברוך. רק כ-60 איש, לעומת זאת, עובדים בבני-ברוך במשרה מלאה. לשאר ישנן משרות מחוץ לתנועה, ולייטמן למעשה מדגיש את חשיבות העבודה על מנת לנהל גישה בריאה לחיים ולרוחניות. דפנה מדווחת שלאחר שהצטרפה לבני-ברוך, “חיי לא השתנו מבחינה חיצונית. המשכתי לעבוד באותה עבודה בה עבדתי לפני שהתחלתי ללמוד. המשיכו להיות לי יחסים נהדרים עם משפחתי, עם אותם חברים שהיו לי”.

למרות שהם מודים שקשה במידה מסוימת להסביר לחבריהם אורח חיים שכזה, תלמידים מדווחים שהם התאימו את לוח הזמנים שלהם בצורה די טובה לפי לוח הזמנים של שיעורי הלילה, מבלי לפגוע בכלל בחיי המשפחה. בעלה של דפנה היה תלמיד במשך 15 שנה לפני שהיא החליטה לבסוף להצטרף לבני-ברוך. הבעל החל להשתתף בשיעורי הלילה כשנה לאחר שנישאו, “ואמרתי לעצמי ‘או מיי גוד, מה זה? למה?’ כיוון שהוא נהג ללכת בשעות האלה, בבקרים, ועבורי השעות האלה היו שיגעון. אבל אז זה הפך להרגל…היחסים בינינו הפכו לחמים יותר.”

למעשה, ישנם תלמידים שמעדיפים לשמוע שיעורים בלילה. מארטי נזכר “כשיש שיעור כאן בישראל, באוסטרליה זה בוקר או בסביבות הצהריים”. אך במקום לנצל את הפרשי השעות, תלמידים באוסטרליה “צפו בשיעור בשעות הלילה של אוסטרליה, שיעור מוקלט… קודם כל, לאף אחד מאתנו לא היה זמן במהלך היום.” אך מעבר לזה הייתה גם נכונות להעתיק את החוויה הרוחנית של ההתעוררות בלילה לשיעור.

ילדיהם של התלמידים לומדים בבתי ספר רגילים. התנועה מעולם לא חשבה לפתוח בתי ספר משלה, אם כי, כפי שהסביר אלי, “היו לנו לפחות כמה גני ילדים שפעם היו מופעלים על ידי התלמידים שלנו. אבל זה לא היה רשמי של בני ברוך. יש לפחות גן ילדים אחד שבו הולכים בעיקר תלמידי בני ברוך, אבל הוא לא סגור לאחרים. גם אנשים שאינם לומדים שולחים את ילדיהם לשם. “חוץ מגני ילדים”, יש לנו מרכז לאחר שעות בית הספר, שבו יש להם פעילויות לימוד נוספות: אמנות, תיאטרון, משחק, מה שלא יהיה. הם מופעלים על ידי התלמידים כתוספת למערכת החינוך הרגילה.”

דפנה סיפרה כי בתה המתבגרת מתלהבת במיוחד מהמרכז, בעוד שמרואיינים אחרים סיפרו כי ילדיהם אינם משתתפים בו. בעבר, מתבגרים הגיעו להרצאות מגיל 13 בליווי אביהם. אך כעת מגיל 18, או 16מגיל במקרים חריגים.

ההורים שראיינתי דיווחו שילדיהם הולכים לבתי ספר חילוניים, אם כי מעטים הולכים לבתי ספר דתיים, חרדים. שאלתי אם הם מרגישים מופלים שם בגלל הקשר שלהם לבני ברוך. התשובה השכיחה הייתה “לא” בקרב בתי הספר החילוניים, שכן ילדי תלמידי בני ברוך אינם מתלבשים באופן ייחודי ומונחים לא לנסות להפיץ את תורת התנועה בקרב חבריהם ללימודים. בבתי הספר הדתיים, לעומת זאת, כאשר הקשר לבני ברוך מתגלה, הילדים עלולים לחוות כמה חוויות לא נעימות.

Close Menu