דרכי ההפצה של חכמת הקבלה

בישראל, עבור התנועה הטלוויזיה חשובה לא פחות מאשר האינטרנט. ג’אנט תיארה כיצד היא בתחילה לא התרשמה מתוכניות הטלוויזיה של לייטמן: “לא הצלחתי להבין מה הוא אומר. העברית שלו הייתה נוראית” (שפת האם של לייטמן היא רוסית). מאוחר יותר, לעומת זאת, תוכנית טלוויזיה מסוימת של לייטמן כל כך הרשימה אותה כך ש”בכתה 3 ימים”, והחליטה ללמוד במכללה את אחד הקורסים שבני ברוך מציעים לחדשים בתנועה.

משה סיפר את הסיפור על דיילת אוויר שזיהתה את לייטמן במהלך טיסה של חברת התעופה שלה, אל-איטליה, כיוון שהיא עקבה אחר הרצאותיו באמצעות הטלוויזיה המקוונת. למרות שהיא מעולם לא פגשה קודם באופן אישי תלמיד של בני ברוך, היא קיבלה את הזמנתו של לייטמן להשתתף בכנס ברומא. לבסוף, היא נישאה לחבר גרמני מהתנועה והפכה בעצמה לתלמידה מסורה. ניצה גילתה את בני-ברוך “דרך הטלוויזיה”, למרות שהטלוויזיה גרמה לה “לבדוק את זה באינטרנט.”

ישנן גם שיטות מסורתיות יותר של הפצה. ההרצאות מאורגנות במספר ערים בארץ ובעולם, וכפי שציין אורן, “אנחנו מחלקים הרבה עלונים”. עלון שמפרסם הרצאה במועדון הישראלי בסידני שבאוסטרליה משך את חיים לבני ברוך, למרות שבסופו של דבר גילה כי “לא באמת הייתה שם הרצאה חיה. הם הראו את ד”ר מיכאל לייטמן על המסך”. בשלב מסוים, בני ברוך הדפיסו 250 אלף עותקים של עיתון שבועי. כפי שהסביר אלי, “החלטנו להפסיק את זה כי החלטנו להיכנס ממש חזק לאינטרנט”. חיים מעורב בפרסום באמצעות פליירים אך מכיר בכך שהתנועה מייצרת “פחות ופחות פליירים עם הזמן, אך זה קורה בעיקר באינטרנט”. אמנם, ישנם הבדלים הנובעים כתוצאה מהשוני בין המקומות: “בניו יורק כמעט כל התלמידים הגיעו דרך הרצאות מבוא. בברזיל 100% הגיעו דרך האינטרנט”.

כששאלתי את לייטמן כיצד קבוצה של כעשרה תלמידים, שהלכו אחריו לאחר מותו של ברוך אשלג, הפכה לתנועה בינלאומית עם עשרות אלפי תלמידים, הוא ייחס את ההצלחה לאינטרנט. מנהיגים אחרים הביעו את אותה תחושה. התצפית של על בני ברוך, במידה מסוימת, מפריכה את המסקנה אליה הגיעו מספר מחקרים על המרה לתנועות דתיות חדשות, החל ממאמר חלוצי משנת 1965 שנכתב ע”י ג’ון לופלנד ורודני שטרק, דרך מחקר שנעשה ע”י אותו שטרק יחד עם ויליאם סימס ביינברידג’ ב-1980, ומספר חוקרים אחרים כשאני ביניהם (אינטרוויין 2011, אינטרוויין ושטרק 2006). מחקרים אלו הגיעו למסקנה שתצפית אמפירית לא אמתה את דיווחי התקשורת שתנועות דתיות חדשות גילו שיטות המרה חדשות שכמעט שלא ניתן לעמוד בפניהן. למעשה, בדיוק כפי שקרה בדתות העיקריות, אינטראקציה אישית ועבודה “בתוך הרשתות”, באמצעות מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות הניבו יותר המרות מאשר באמצעות דוכנים ברחוב וצורות שונות של תעמולה “שאינה בן-אישית” (שטרק וביינברידג ‘, 1980: 1376 – 80). רוב המרואיינים של בני ברוך פגשו את התנועה לראשונה דרך האינטרנט, אם כי נכון שההשתייכות בפועל לארגון הגיעה רק לאחר אינטראקציה בן-אישית. יידרש מחקר נוסף כדי לקבוע האם בני ברוך מיומנים באופן ייחודי בשימוש באינטרנט או שתהליכי השתייכות משתנים בהדרגה במאה ה -21.

Close Menu