מנהיגות נוסח בני ברוך

תכלית חיינו וקיומנו ע"פ חכמת הקבלה היא התקרבות לכוח העליון או הטבע בדרך של הידמות – תוך השוואת הצורה שלנו לצורתו- בחינת- "מה שהוא רחום אף אתה רחום". חכמת הקבלה מלמדת כי על מנת שנוכל להשוות צורה לכוח העליון, לכוח הטבע, עלינו לצאת מעצמנו על-ידי ביטול תחושת העצמי והתכללות בתכונותיהם ובמצבם של אחרים מתוך אי שיפוטיות, חמלה, דאגה וערבות הדדיים. בקיצור, על פי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך"- הכולל כל התורה על רגל אחת.

בעת האחרונה נתקלתי במספר מאמרים המדברים על התהוותה של "מנהיגות ענווה" בחברות ובארגונים כצורך השעה ממש. המאמרים מעוררים התפעלות כי נוקטים מבלי משים בכלים קבליים, בדיוק כמו בבני ברוך. הם מדווחים על התבטלות, התכללות ופעולה קבוצתית משותפת ככלים חדשים לפעולה בעולם חדש ההולך ומתרקם מול עיננו במהירות שיא.

המאמרים סוקרים מספר אילוצים הקובעים את הצורך במנהיגות ענווה ומעצבים את צורת הניהול העתידית:
מנהלים מכירים בעובדה שהעולם משתנה בקצב מהיר מאוד, כמות הנתונים עצומה, העולם מקושר, וקיימת בו גישה לכולם למקורות מידע, כך שהמידע בעולם מצטבר ומשתנה באופן אקספוננציאלי.

ההשתנות המהירה יוצרת מצבים רבים, תמידיים, של חוסר וודאות. איש אינו יודע דבר בבטחה, ויש צורך להגיב במהירות לשינויים המתרחשים במהירות.
ההשתנות המהירה וצבירת המידע באופן מתגבר מולידים צורך תמידי ללמוד. יש צורך בגמישות וביכולת להכיל מידע, לאמץ רעיונות חדשניים וגישות חדשות כל הזמן.

האילוצים הללו מביאים להכרה בצורך באנשים נוספים, בזולת. המנהל לא יכול לעשות דברים רבים ומורכבים בעצמו: צניעות אל מול המורכבות היא צו השעה. המנהל חייב להתכלל באחרים, להתבטל מול היכולות, התכונות, הידע והכישורים שלהם כדי לשרוד וכדי להצליח. מתגבשת ההכרה שאני לא יכול לעשות הרבה דברים לבדי, אך אני יכול לעשות הרבה עם הכלל, כחלק מקבוצה. נוצר צורך לנהל בצורה אחרת, ניהול שיאפשר לאנשים מסביבי להיות אלו שהלכה ולמעשה "מזיזים" את העניינים. העבודה עם קבוצה, כחלק מקבוצה, בצוותי ניהול, מביאה להכרה שקיים גיוון, קיימת שונות, ושנקודות המבט של אנשים אחרים יכולות להרחיב את נקודת המבט שלי. כך נוצרת סובלנות לשונות ולגיוון. מתעצבת גם הכרה בצורך להאציל סמכויות, אינני היחיד שיודע ויכול לעשות דברים היטב ויש מוכשרים ממני.

יתירה מזאת, הצורך והתלות באנשים נוספים והעבודה הצמודה איתם מביאים להכרה שהתפקיד שלי כמנהל הוא בעצם לשרת, לשרת את הארגון, את החברה. כך, אילוצי המערכת מביאים לניהול מתוך התבטלות, קשב והתכללות בזולת ובמובן מסוים להשוואת הצורה לכוח הכללי של הטבע לפי האלגוריתם של "ואהבת לרעך כמוך".